רוב ההורים אינם לומדים להיות הורים. אנחנו מגדלים ילדים על סמך הדרך שבה גדלנו, המסרים שסביבנו, וניסוי וטעייה, ובדרך כלל בטוחים שאנחנו עושים את הדבר הנכון.
אבל ילדים לא תמיד מגיבים כמצופה. בבעיות התנהגות, חרדה, דיכאון או OCD, דרך התקשורת עם הילד עלולה להחמיר את המצב. לא בכוונה, אלא משום שהיא אינה עוזרת לו להרגיש בטוח ומובן.
מה הילד צריך באמת? למה בכי גדול פורץ בגלל דבר קטן? מה עומד מאחורי ההתנהגות?
לא "תוריד את הזבל!" בטון עצבני, אלא בקשה בדרך שהילד שומע ומגיב אליה.
גבולות ברורים אינם הופכים הורה לנוקשה. הם מעניקים לילד תחושת ביטחון. בהדרכה לומדים לשמור על גבולות מתוך כבוד ולא מתוך כעס.
כשהילד מתנגד או עושה משהו אסור, יש הבדל בין תגובה מחושבת לבין התפרצות אוטומטית. העבודה מתמקדת ברגע שבין הגירוי לתגובה.
הדרכת הורים מתאימה במיוחד כאשר:
בדרך כלל אני עובדת ישירות עם ההורים, ואין צורך שהילד יגיע. אם הילד נמצא בטיפול, אפשר לשלב את הדרכת ההורים במסגרת הטיפול שלו. בוחנים יחד את ההתנהגויות המדאיגות, מבינים מה קורה, ולומדים כלים חדשים.
זה תהליך מעשי ולא שיפוטי. אין בו האשמה, אלא הבנה ושיפור.
כשההורה משנה את דרך התקשורת, גם תגובת הילד משתנה. זו דינמיקה הדדית.
ילד שמרגיש ששומעים ומבינים אותו נפתח יותר, והקשר משתפר.
זה לא מקרי. ילד שמרגיש בטוח ונמצא בקשר טוב עם הוריו פחות עצבני, פחות חרד ופחות מתעמת.
ההורות נעשית בטוחה ויציבה יותר, ויש תחושה ברורה של איך להוביל. זה מרגיע את כל המשפחה.