רוב ההורים לא לומדים כיצד להיות הורה. אנחנו עושים את זה על בסיס הדרך שבה גדלנו, על הודעות מדיה תרבותית, על נסיונות וטעויות. ובדרך כלל — אנחנו בטוחים שאנחנו עושים זאת בצורה נכונה.
אבל הילדים שלנו לא תמיד מגיבים כפי שציפינו. בעיות התנהגות, חרדה, דיכאון, OCD — לעיתים קרובות הדרך שבה אנחנו מתקשרים איתם מחמירה את המצב. לא בכוונה. פשוט — לא הדרך שעוזרת להם להרגיש בטוחים ומובנים.
מה רוצה הילד/ה שלכ/ן באמת? מדוע הוא/היא פרץ/פרצה בבכי על דבר קטן? מה מאחורי ההתנהגות?
לא "תוציא אשפה!" עם טון עצבני. אלא איך לבקש דברים בדרך שהילד/ה שלכ/ן שומע/ת ומגיב/ה אליה.
גבולות ברורים לא הופכים אותך להורה קשוח — הם גורמים לילד/ה להרגיש בטוח/ה. אנחנו לומדים איך לשמור על גבולות מתוך כבוד ולא מתוך כעס.
כשהילד/ה מתנגד/ת או עושה משהו שגוי — יש הבדל בין תגובה מחושבת לבין פיצוץ אוטומטי. אנחנו עובדים על הרגע שבין הגירוי לתגובה.
את/ה צריך/ה זה אם:
בדרך כלל אני עובדת ישירות איתכ/ן, ההורה. אין צורך שהילד יגיע (אלא אם יש לך ילד שנמצא בטיפול, ואז אפשר לשלב הדרכת הורים במסגרת הטיפול שלו). אנחנו בוחנים את ההתנהגויות שמדאיגות אותכ/ן, מבינים מה קורה, ואני מלמדת כלים חדשים.
זה תהליך מעשי ולא שיפוטי. לא מדובר בהאשמה או אשמה. מדובר בהבנה ושיפור.
כשאת/ה משנה/ה את הדרך שבה את/ה מתקשר/ת, הילד/ה שלכ/ן משנה/ה את התגובה שלו/ה. זו דינמיקה.
כשהילד/ה שלכ/ן מרגיש/ה שהוא/היא שומע/ת ומובן/ת, הוא/היא פתוח/ה. הקשר משתפר באמת.
זה לא מקרי. אם הילד/ה שלכ/ן מרגיש/ה בטוח/ה והקשר איתכ/ן טוב, הוא/היא פחות עצבני/ת, פחות חרד/ה, פחות בעייתי/ת.
את/ה נהיה הורה טוב יותר. את/ה יודע/ת איך להוביל. זה מרגיע.
אם את/ה מעוניין/ת לעשות טוב יותר — זה כבר הצעד הראשון.
דברו איתי בוואטסאפ ←